טלי פיירשטיין

מיקוד שיווקי למרצים

*שם:  
*טלפון:  
אימייל:  
*הערה:  

  • סקירה על הרצאות אירוע TEDxWhiteCity,
    25.01.2017


    באופן כללי ההרצאות היו ברמה גבוהה
    רוב הדוברים דיברו בשטף ובצורה ברורה אף על פי שהאירוע התקיים בשפה האנגלית
    וכל הדוברים מלבד אחד [קנדי] זו לא שפת האם.

    באחד מקטעי הקישור,
    המנחים אמרו שהדוברים התאמנו כמעט שנה (!)
    מה שמסביר את המיומנות הגדולה. 

    לאירוע קראו Destination: unknown  [היעד: לא ידוע] ,
    וזה רמז על הרצאות שתעסוקנה באנושות, לאן אנחנו הולכים
    עתידנות והסתכלות חדשה על המציאות שלנו. 

    באמת רוב ההרצאות עסקו בנושאים אלו,
    אבל השתרבבו גם 2-3 הרצאות שלא היה ברור מה הקו המחבר שם.
    למשל, הרצאתו הקצרה של אורי ששון,
    הג'ודייקא שזכה במדליית כסף באולמיפידת ריו ממש לפני מספר חודשים.
    הוא ללא ספק הובא במיוחד לאור זכייתו ולא היה בקאסט הדוברים המקורי. 

     הוא דיבר על וויתור ועל ניצחון.
    אכן נושא שראוי שהוא ידבר עליו.
    הרצאתו נסבה סביב הסוגיה שעד לפני 3 שנים הוא הפסיד כמעט בכל תחרות חשובה
    והדעה עליו הייתה [בקרב מנהלים, מאמנים ושחקנים אחרים, לדבריו]
    שהוא ג'ודייקא טוב מקצועית אבל וותרן.
    עד שלבסוף הוא החליט לשנות גישה.
    מה כבר לא נאמר על החלטות ועל כך ש"הכל בראש".
    מה שלא היה ברור בהרצאתו של אורי הוא איך הוא קיבל את ההחלטה,
    מה השתנה שם? איך הוא הצליח להביא את זה לידי ביצוע?
    ההשראה שהוא ביקש להביא נשארה ערטילאית ומפוספסת.
    אני כמשתתפת בקהל לא יכולתי לקחת שום דבר פרקטי או יישומי מהרצאה זו. 

     

    הנה כמה הרצאות שאהבתי במיוחד:

    ליאונרד ברודי [מוזמנים לקרוא עליו כאן באנגלית] 
    הסיפור שלנו: משבר הזהות הגדול בהיסטוריה

    לאונרד דיבר על הסיפור שלנו, על מצבנו בעולם ועל התפיסה שלנו את המציאות.
    הוא הדגים בצורה נפלאה ע"י סטטיסטיקה עולמית הקשורה לחינוך,לעוני, לדמוקרטיה ואוריינות
    שמצבנו במאה השנים האחרונות הוא טוב יותר מכל ההיסטוריה המתועדת ש 4000 השנים האחרונות. 
    לאנשים יש נגישות לתחבורה, לחינוך, לאוכל, למוסדות דמוקרטיים,
    את היכולת לקרוא, להתקדם, לשנות סטטוס עושר היום, יותר מאי פעם.
    אבל, רק 10% מכלל האנושות מרגישים אושר. 
    מדהים לא?
      
    התשובה לזה לדעתו מתחלקת לשני נושאים גדולים:
    1. אנחנו לוקים בחוסר אוריינות תקשורתית - אנחנו מוצפים במידע,
    מידע כוזב הרבה פעמים [false news] כל כותרת סנסציונית הופכת להיות אמת
    ללא קשר למיצאות רק בגלל שהיא תביא רייטינג
    והיכולת שלנו להבין, לנתח ולפענח את מה שאנחנו קוראים ושומעים - הולכת ופוחתת.
    ובגלל זה אנשים מרגישים שהם נמצאים במציאות רעה יותר בהרבה ממה שבאמת קורה. 
    התרופה לכך היא ללמד ילדים אוריינות תקשורתית כבר מבית הספר -
    קריאה ביקורתית, יכולת ניתוח ואיבחון מה נכון ומה לא. 

    2. המוסדות שבנינו - דמוקרטיה, בתי ספר, בתי משפט, נישואין ועוד כבר לא מתאימים למה שהפכנו להיות.
    הם התאימו לנו עד לפני 100 שנה אבל הם כבר לא מותאמים לעולם שאליו אנחנו מתפתחים.
    והוא נתן דוגמא נפלאה על האפיפיור הנוכחי שמכהן בתפקיד מאז 2013.
    הוא הבין שהכנסייה הנצרית כפי שהיא כרגע אינה משרתת את חבריה והוא החל בשינויים מרחיקי לכת.
    הוא הכיר באהבה חד מינית למשל והשיא היה שהוא הכריז שאפשר להיות קתולי טוב גם
    בלי להתפלל בכנסיה אלה בכל מקום שבו האדם מתחבר לאלוהיו -
    שזה היסטרי, כי הכנסיה הנוצרית האדוקה נשענה כמעט לחלוטין על התיווך של הכמורה בין האדם ואלוהיו. 


    רועי דויטש [מוזמנים לקרוא עליו כאן באנגלית] 
    מקומות העבודה הם בתי הספר של המאה ה -21 

    רועי נתן הרצאה מקסימה שפתחה את עיני הקהל לגבי מה חושבים ואיך פועלים בני דור המילניום
    [ילידי שנות ה 90] . בצורה נפלאה הוא שיתף שבני דורו [הוא בשנות העשרים לחייו]
    מחליפים בערך 13 עבודות בעשור והם לא משנים את מקום העבודה בגלל עוד כסף או תנאים.
    הם יעברו למקום עבודה חדש אם הם ירגישו שהם כבר לא לומדים או מתפתחים במקום העבודה הנוכחי.
    מה שמעניין אותם זה התפתחות אישית, עניין ויכולת ללמוד.

    בעוד שמה שמעניין באופן מסורתי הנהלות של מקומות עבודה זה כמה זמן
    עובד נשאר בעבודה ועזיבה נתפסת כבגידה,  ההסתכלות של בני הדור היא "אני אשאר בעבודה כל עוד אני אלמד"
    רועי הבין למעשה, אחרי בדיקה ומחקר, שבני הדור רוצים ללמוד ולהישאר רק עד שנתיים בכל מקום עבודה.
    אין להם מה לעשות שם לאחר מכן והדרך להשאיר אותם זה לעזור להם להתמודד עם השלב הבא.
    הוא מציע לשנות את עולם העבודה -
    במקום המושג העסקה [employment]  הוא מציע התמחות תקופתית 24 חודשים,
    ובמהלך הזמן הזה העובד יקבל גם הכשרה שתיקח אותו לצעד הבא שמעניין אותו. 
    במקום ליצור כלובי זהב של שכר ותנאים, לייצר מקום דינמי, שמספק להם את מה שהם זקוקים לו - למידה ואתגר. 
    וכשזה יסתיים להיפרד כידידים ולקלוט את העובד הבא.

    זאקי דאג'מל  [מוזמנים לקרוא עליו כאן באנגלית]
    משנה את המשחק: איך שש בש יכול להביא שלום למזרח התיכון.

    זאקי הינו יזם צעיר שפועל רבות לקרב לבבות. לפני כמה שנים הוא נפגש בקביעות עם צעירים ערביים בניסיון לראות איזה פעילות / הפעלות שני העמים יוכלו לעשות ביחד בכדי להתקרב. אבל היו יותר מדי חילוקי דעות, אי הסכמות ומתח. פעם אחת, כשהוויכוח עלה לטורים גבוהים, מישהו הציע לשחק ששש בש בכדי להירגע. זאקי חשב שזו לא הצעה טובה כל כך אבל הצעיר התעקש.  ופלא ופלא, בתוך 7-8 דקות למשחק, כל האווירה השתנתה, המתח ירד, ואנשים החלו לחייך.
    וככה עם עלו על זה. הפעילות תהיה משחק שש בש. 

    ככה קם המיזם דאבל ירושלמי- טורניר שש בש בשכונות ערביות ויהודיות בירושלים.
    במשחק אנחנו מרגישים אמפתיה, ביטחון. הוכח מחקרית שאחרי 15 דקות של משחק עם אדם זר לך לחלוטין אתה תחוש אליו אמפתיה באותה רמה כמו של חבר קרוב.
    דווקא דרך משחק, שמושרש עמוק במזרח התיכון, ויש תיעוד שלו אחורנית כ- 500 שנה- השש בש,
    שהוכח ששחקו בו בעירק [מסופוטמיה] בסוריה, במצריים, בירדן ובתורכיה - משחק שחוקיו מוכרים, ידועים ואהובים- דווקא הוא יכול להיות הדרך לשלום.
    משחק שאין לו היררכיה. כל אחד יכול לשחק וזה לא משנה אם אתה
    פרופסור או פועל פשוט, אישה או גבר, או ילד, ערבי או יהודי - המשחק הזה פתוח לכולם. 
    וכל אחד יכול לנצח.
    המשחק הזה מביא שחרור של מתח, שמחה, צחוק ורצון לשיתוף פעולה
    אולי בעזרת שש בש, נביא שלום מזרח התיכון?
    זה תלוי בכל אחד מאיתנו, ובמעגלים הקרובים לנו. 
    צאו לשחק הוא קורא לקהל, ספרו לילדים שלכם את מקורות המשחק 
    והשתמשו בו לייצר שיתוף פעולה וגשר ללב. 



    ורד שביט [מוזמנים לקרוא עליה כאן באנגלית]
    מה קורה לנכסים הדיגיטליים שלנו כשאנחנו מתים ?

    סיפורה של ורד מרגש למדי. ב 2011, אחיה הגדול, העיתונאי טל שביט, בן 56 בלבד, מצא את מותו בתאונת דרכים.
    בחודשים שבאו לאחר מכן, ורד מצאה את עצמה, בנוסף לקשיים ולאבל הכבד הרגילים למצב זה, מתמודדת עם סטואציה לא מוכרת.
    מה לעשות עם כל המידע של אחיה שנצבר ברשתות חברתיות, באתרים למיניהם בכל מקום שבו יש לו שם וסיסמא.
    תחשבו כמה סיסמאות אתם מחזיקים - היא ספרה 211. 
    בכל פעם שנכנסתם לאתר חדש, רכשתם קורס דיגיטלי, הפייסבוק שלכם, הגוגל שלכם, הגוגל דרייב שלכם, התמונות ,הסרטונים, עבודות, מסמכים, - כל זה- נשאר פתוח וללא טיפול לאחר מותכם.
    היא גילתה, שאין שום מדיניות מסודרת, שחלק מהאתרים מסרבים לאפשר לה סיסמא ולגישה למרות שהיא הוכחה את הקשר בינה לבין האח ולמרות תעודת פטירה. היא גילתה שלפייסבוק יש מדיניות סדורה, אך אינה מפורסמת. גוגל לא מאפשרת גישה בכל מקרה.
    בחקרה את הנושא, היא גילתה שבארצות הברית זו נחשבת עבירה פדרלית גם אם האדם הנפתר הוריש בצורה מסודת את נכסיו הדיגיטליים לאדם אחר ויש תיעוד של צוואה. 
    בישראל כמובן, אין שום הסדרה של הנושא.
    היא רק מבקשת דבר אחד, שעורכי דין, רופאים, עובדים סוציאליים - אנשים שבאים במגע עם אנשים לפני מותם או בהקשרים לא נעימים שכאלו, יתריעו בפני האדם ומשפחתו על הנכסים הדיגיטליים.

    שוטרים, חיילים, אנשי כוחות הביטחון- שבכל פעם שהם יוצאים למשמרת הם בסיכון, צריכים לדעת ולהבין שהנכסים הדיגיטליים שלכם חשופים ובשעת מוות יכולים ללכת לאיבוד עבור משפחותיהם.

    וגם מכם היא מבצירה- דעו את הסיסמאות שלכם, רכזו הכל במקום אחד מסודר ושמור, השאירו תיעוד של מי אחראי על הנכסים הדיגיטליים הללו במותכם. 
    גם ככה לאבד אהוב יקר זה כאב לב, קושי גדול מתח וסטרס. אין צורך להוסיף על זה עוד. 

     

    שלכם, טלי. 

     

     

    הגעתם עד לכאן ובא לכם עוד?
    מוזמנים לגלוש באתר ולראות מאמרים נוספים
    להצטרפות לרשימת התפוצה היכנסו לכאן
    [ועל הדרך תוכל/י לקבל סדרת סרטונים ראשונה לבניית הרצאה עסקית / שיווקית] 

    ההרצאה הקרובה שלי:
    28.02.2017 - בית ציוני אמריקה, 17:30
    ועכשיו במחיר השקה עד ה 04.02.2017 

BizMakeBiz פותח ע"י