טלי פיירשטיין

מיקוד שיווקי למרצים

*שם:  
*טלפון:  
אימייל:  
*הערה:  

  • 9 הרצאות , 9 דקות - ניתוח של אירוע דמוי TED בהפקתו של מגזין Epoch Time

    ביום רביעי ה 7.09 התקיים במשכן לאומנויות הבמה אירוע רשמי ומאד מכובד של מגזין אפוק טיימס, מגזין מרחיב דעת ומעורר מחשבה. 
    הצטיידתי בכרטיס והלכתי להקשיב- 9 הרצאות, 9 מרצים, 9 דקות כל הרצאה. בסגנון TED עם מגוון רחב של נושאים ושל דוברים. 

    כתבתי הערות תוך כדי הרצאה, הקשבתי לתוכן, הסתכלתי על העמידה של הדובר, התבוננתי במסר ונשמתי את הערכים שרצו הדוברים להעביר. 
    הנה הרשמים שלי לפניכם.  
    קריאה מהנה. 


    *סדר הדוברים הינו סדר הופעתם על במה במהלך האירוע 

     

    1. איל לוינטר, עורך ראשי אפוק טיימס
    סיפורו של ג'ון טאנג

    בהרצאה פותחת זו,  תאר איל לוינטר, העורך הראשי של מגזין אפוק טיימס, מה קורה כשאדם אחד בודד, שראה עוולה והחליט לעשות משהו, ובתוך כך גורם למיליונים לשנות את ידיעותיהם וחשיבתם.

    ג'ון טאנג, סיני שלמד בארצות הברית גילה שסין הקומוניסטית אחראית על 80 מיליון קורבנות, הרבה יותר מהמשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי בברית המועצות ביחד-החליט להקים גוף תקשורת שיספר לעולם על עוולותיה של סין ולהילחם בתעמולה המשומנת היטב של השלטון.  
    כיום, גוף תקשורת זה, epoch times הינו גוף תקשורת בינלאומי המוציא לאור מגזינים עיתונים ואתרי אינטרנט ב 35 מדינות [ביניהם ישראל] ב 21 שפות.
    כשמשהו הופך לגדול יותר וחשוב יותר מהאדם שהתחיל אותו, שהמסר או דרך הופכת להיות בעל ערכים, מוסר או אומץ - אנחנו מתחברים לרעיון הגדול יותר של עשיית טוב
    איל סיים את הרצאתו בציטוט הבא  "אם שקרים מסופרים מספיק פעמים הם עשויים להיחשב לאמת  
    אבל הם מתמוטטים אל מול אמת אמיתית שנאמרת רק פעם אחת"

    2. עו"ד תמי נווה - יו"ר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2
    כשאייכמן נכנס אלינו הביתה

    תמי, הינה בתו של גדעון האוזנר, מי שהיה תובע המדינה במשפטו של אדולף אייכמן בשנת 1961 
    עדות ניצולי השואה נגבתה אצלם בבית, כשאביה הוא המתשאל ואילו אימה מנחמת, מעודדת, מכינה עוגיות ותה ומסייעת לניצולים להוציא את סיפוריהם הזוועתיים. 
    תמי, אז בת 15, שומעת הכל מעבר לדלת וסיפוריהם נחרתים בה לעד. 

    הסיפור כאן הוא על מאחורי הקלעים של אירוע מכונן שקרה בשנותיה הצעירות של ישראל.
    סיפור שריתק מדינה שלמה ויש לו הדים עד היום.   תמי היתה בלב המאורעות והיא מספרת את סיפורה מנקודת המבט של נערה מתבגרת וההשלכות של זה עליה עד היום

    3. ינקי מרגלית , יזם חברתי ומשקיע היי טק
    המכונה

    מרגלית עדכן אותנו שאחד מיתוך 3 אנשים כבר לא עובד וזה הולך ומחריף. לא ירחק היום ואנחנו נייתר את הצורך בלעבוד.
    ככל שאנחנו מתקדמים בייצור מכונות משוכללות, אנחנו מחליפים תפקידים ומקצועות.  רכבים אוטומטיים ייתרו את נהגי המוניות ואולי גם נהגי משאיות, רובוטים מתוחכמים יוכלו לבשל עבורינו, לנתח אותנו ולטפל בנו.
    האם אלו חדשות טובות או רעות?
    הפואנטה היא האם נשכיל לבנות מערכת ערכים חדשה שמתאימה למצבים החדשים שהאנושות תגיע אליהם .  כרגע, העושר העולמי לא מחולק נכון [וזה דבר ידוע] החוכמה היא איך מפתחים הסדרה של חלוקת המשאבים בכדי להגיע למצב שאלו יהיו חדשות טובות ולא רעות עבורינו כאנושות. 

    4. נעם מנלה, חוקר תודעה רשתית
    upload- מסעון למעמקי התודעה הרשתית

    בהרצאתו המרתקת, נועם מנלה מסביר על קרב מעמדי חדש על התודעה ומחלק את העולם ל 2 מעמדות חדשים - אנשים בעלי תודעה רשתית ואנשים בעלי תודעה קדם רשתית.
    אם לפני 100 שנה ויותר היה מעמד של אצילים ומשרתים ולפני כ- 50 שנה היה מעמד של אליטות ולא אליטות [אליטה של הצבא, אליטה של ההשכלה, אליטה של הכסף ואליטה של הפוליטיקה] 
    היום, אנחנו עדים להשטחה מעמדית. כולנו שווים ברשת. השאלה אם אנחנו יודעים להשתמש בה.
    הרשת והלייקים שהיא מביאה איתה מאפשר לכל אחד להיות מועצם,  בעוד שהמעמד הקדם רשתי אינו רוצה אנשים מועצמים.  הלייק מעצים את האני שלי. אין יותר גדול או נשגב. כולם מחוברים, כולם מדברים עם כולם. פעם אם לא היית מישהו היית אף אחד, אפס [Nobody] . היום לכולם יש את האפשרות להיות somebody . השאלה האם יש לכם את האומץ להסתגל.

     

    5. ד"ר אורית וולף- פסנתרנית מלחינה ואשת חדשנות
    להשאיר את החותם האישי


    לדעתה של ד"ר אורית וולף, פסנתרנית מחוננת, מלחינה וגם אשת שיווק, מי שמשאיר חותם על שומעיו ובכלל, הוא אותו אדם שידע ליצר אפקט של הפתעה ואפילו הפרעה disruption . היום, בעידן של התקפת מסרים עלינו והתכונה האנושית להקשיב רק 50% ואז לזכור רק 50% [כלומר לזכור 25% ממה שנאמר] אנחנו זקוקים לשבירת דפוסי חשיבה שלנו בכדי לשים את תשומת הלב באותו העניין. 
    מניסיונה, תווים הם אותם התווים ועדיין יש עילויים במוסיקה, כמו גם בכל מקצוע וההבדל טמון ברווח של הנשמה - התשוקה. וזוהי תשובה מוחצת להרצאתו של ינקי מרגלית על כך שבעוד זמן קצר נוחלף כולנו ברובוטים. לטענתה של אורית, רובוט אולי ינגן מוסיקה טוב, אבל הוא לא יהיה עילוי מוסיקלי, לכאן יכנסו הקומפוזיטורים והנגנים הגדולים. 
    אחת הנקודות המרכזיות של הרצאתה של אורית היה האימון ויכולת האילתור. אחד מהמנטורים שלה בבית הספר למוסיקה אמר לה "יום אחד לא תתאמני על הפסנתר ואת תרגישי בהבדל. יומיים לא תתאמני ואני ארגיש בהבדל. שלושה ימים לא תתאמני והקהל ירגיש בהבדל" 
    אז מצד אחד צריך להתאמן בדיוק והרבה בכדי להיות רב אומן. מצד שני צריך לדעת לאלתר ולשחק עם המציאות כפי שהיא מגיעה אלינו - היא המחישה זאת בסיפור על אולם קונצרטים לפני מופע גדול שהיה בו חסר אחד הקלידים הכי מנוגנים והיא הדביקה אותו פשוט בדבק פלסטי.
    אחד המשפטים שהיא אמרה ואהבתי היה "אם אתם לא מפנטזים, זה אומר שאינכם עושים דברים פנטסטיים"

     

    6. ד"ר חיים שפירא, סופר, פילוסוף, מתמטיקאי
    אומנות הפליאה

    ד"ר חיים שפירא הינו אחד המרצים המבוקשים בישראל. בדרכו המשעשעת ובמבטאו המיוחד, 
    הוא מסרטט לנו עד כמה החיים מופלאים ומדוע אנחנו לא חושבים כך. 

    הוא דיבר על המופלאות של טיסה [ כן, החפץ הכבד הזה ששוקל טונות ועדיין מתרומם באוויר וטס את כל הדרך על לצד השני של העולם].
    אנשים אינם מופתעים מעצם הטיסה,  אבל הם כן מופתעים כל פעם מחדש מהארוחות המוגשות במטוס .... :-)

    הוא דיבר על אלברט אינשטיין ועם העובדה שאנחנו בתוך מערכת מופלאה של יקום, של מערכת שמש. והוא דיבר על הפלא האנושי, DNA ועלינו כאנשים. הוא סיים את הרצאתו בציטוט נוסף של איינשטיין - "דרך אגב, אלוהים אוהב את כולנו באופן שווה, אבל לא מתלהב מאף אחד באופן מיוחד".

     

    7. ענת אילון, מייסדת עמותת MS ישראל ויו"ר הדירקטוריון

    לחיות בוודאות מיתוך חוסר וודאות

    בעולמנו הכאוטי, מי שמחבק את חוסר הוודאות הוא מי שישרוד טוב יותר. ובתוך הכאוס הזה עלינו לחפש את הוודאות , הביטחון . לזהות את הסיכון להעריך את הסיכון ואז למזער את הסיכון. 
    אין יותר מתאימה לדבר על חוסר וודאות מאשר ענת אילון, שסובלת ממחלת הטרשת הנפוצה 
    כ- 26 שנה. מחלה אוטואימונית שתוקפת את הגוף, אין לה מרפא והתפרצויותיה אינן צפויות.  אפשר להיות בסדר גמור שנה ואז לקבל התקפים חוזרים ולהיות מושבתים 3 חודשים ואפילו יותר. ענת מדברת על הבחירה האישית והמודעת לנהל את המצב המסוכן הזה ובכל זאת לחיות חיים מלאים למרות המחלה.
    בין לבין ענת גם הקימה את עמותת MS ישראל, חברה לתועלת הציבור שמקדמת מידע, מחקר וסיוע לחולי טרשת נפוצה. 

    היא מספרת שכמעט כל חלום שלה היא מילאה כולל צעידת קטע של 2.5 קילומטרים במסגרת של טריאטלון לנשים וצניחה חופשית. את כל החלומות הגדולים שלה היא דווקא קיבלה בזמן שיקום מעוד התקף נוסף של טרשת. 

    החלום האחרון, בא לה כשהיא משתקמת מהתקף קשה שבו היא לא הלכה או עמדה ושהותיר את ידה משותקת.
    היא צפתה בסרט ניחוח אישה והחליטה שהיא רוצה ללמוד לרקוד טנגו.
    בנקודה זו בהרצאה, עולה רקדן צעיר לבמה והיא אכן רוקדת טנגו, נפלא.  
    היה מרגש ביותר, בכיתי. :-)

     

    8. נדב יעקובי, שדר ופרשן בערוץ הספורט
    כדורגל, חיים ומוות - מחווה לביל שנקלי

    מה גורם לענף הספורט הזה להיות כל כך יצרי, מעורר רגשות, כל כך חם ופופולרי?
    לטענתו של נדב יש משהו מיסטי ואחר בספורט הזה, שלא קיים בשום ענף ספורט אחר.
    הכדורגל מספר את סיפור המקום שלו, למשל המשחק בספרד שבו אחת הקבוצות הייתה קבוצת קטלוניה - זהו בכלל משחק של פוליטיקה, על השאיפה לעצמאות... בגלזגו זה משחק על מלחמת דת בין הפרוטסטנטיים ובין הקתולים.
    הוא חזר לעיר הולדתו, באר שבע ועל הניצחון הגדול שהושג שם השנה, ארבעים שנה בדיוק מאז הניצחון הגדול ההוא והמשמעות של המשחק לילד בגיל העשרה שמגיש שהוא במרכז העולם לרגע אחד, בזכות אהדתו לקבוצת כדורגל. 

     

     

    9. נועם פיינהולץ, חוקר ומרצה לתקשורת
    סיפור ב 90 שניות
    ההרצאה הזו היא הרלוונטית ביותר אלינו, כמי שמספרים סיפורים.
    איך לספר סיפור? שאלה שהתמודדו איתה מאז שחר ההיסטוריה של האדם.
    איך תופסים קשב של קהל?  שאלת מיליון הדולר
    הפתיחה היא החשובה ביותר.  נועם פותח את הרצאתו בהקלטה של 30 שניות, מתוכנית ישנה של יוסי סיאס ובו אישה מתחילה את הסיפור שלה כך "אני יושבת עכשיו אצל השכנה שלי ובעודינו מדברים, ממש עכשיו בעלי בוגד בי עם אישה אחרת... "
    אז איך צדים את תשומת הלב?   ובכן,  לכל סיפור חייבים להיות התחלה אמצע וסוף, אבל לא בהכרח בסדר הזה. איך מסדרים את הסיפור, הוא החלק החשוב.
    כל סיפור צריך רעיון מרכזי, מסר אחד ברור.
    בתוך סך הבחירות המשוכללות שלנו  -הבחירה מה נגיד ואיך נגיד את זה קובעים את הסיפור.
    כל סיפור חייב לציית לחוק המוסר. ספרו את הסיפור אבל את לנפחו אותו יותר ממה שהוא הוא בשביל הכותרת.
    אפשרו לאנשים שאתם מדברים מול או איתם להבין את התשוקה שלכם לגבי הנושא - התלהבו ואפשרו לצד השני להבין זאת - מה מדליק אתכם? מה מלהיב אתכם בסוגיה הזו.
    ולבסוף יחס מקהל הוא כמו שמיכת פוך. בדקות הראשונות אתם נותנים לה מחום גופכם ולאחר מכן זוכים לחימום לאורך כל הלילה.

    ולבסוף כמה נקודות משוב על המופעים הקצרצרים הללו.
    הם נכתבו בכלליות בכדי לא להצביע על אדם אחד באופן ספציפי

    1. הרעיון הוא חשוב, ולא האדם שמציג אותו, אבל - אם האדם הזה יש לו הוכחות אמיתיות וקשר ישיר לנושא, המסר מרכזי והפואנטה החשובה עוברים ועובדים טוב יותר.

    2. הרצאה מסוימת אחת העלתה נושא מרכזי אך שום דבר בתוכן ההרצאה לא תמך במסר הזה.  כלומר , הנקודות מהן בנויה ההרצאה, ההסברים או הדוגמאות שהובאו לדברים לא היו קושרים באופן הדוק למסר המרכזי של ההרצאה. דרך להימנע מזה היא לעשות תקציר של ההרצאה. תקציר מאפשר לי להבין האם אני מדברת על המסר המרכזי או מחוצה לו

    3. הרצאה מסוימת אחרת, העלתה הנקודות שהיו מעולות ומעוררות מחשבה כל אחת כעומדת בפני עצמה, אבל לא היה משהו שאיגד כל הנקודות הללו ביחד . אפשרות טובה לטפל בפגם כזה הוא לדבר אל מול אדם שמעולם לא שמע מקודם את ההרצאה, האם הוא מבין את הקשר בין הנקודות. אם לא, הסיכוי גדול הוא שאין קשר.

    4. היו הרצאות שהיו עולות לדרגה אחרת לגמרי, הרבה יותר טובה אם הדובר גם היה מציג סוג של פתרון לדילמה או לתופעה שהוא הציף ולא רק נשאר ברמת הדילמה.  יש דילמות שהפתרון אליהם לא יכול להיות מוצג בזמן כל כך קצר, ובכל זאת השאיפה שלנו הוא לתת קצה חוט ולא להשאיר את הקהל רק בדילמה עצמה אלא לספק תשובות [גם אם חלקיות] לתופעה / בעיה המוצגת.

    5. הייתה הרצאה שכסיפור היא מרתקת, והסיפור עצמו נוגע ללב ליבה של החוויה הישראלית. אך הדוברת לא השכילה להעצים ולהבהיר את הפואנטה. מדוע בעצם הסיפור הזה מסופר? מה אפשר ללמוד עליו?  מה אפשר לקחת ממנו? מה המסר שמאחורי הסיפור עצמו?. לפעמים סיפור טוב, אינו מספיק. תמיד תשאלו את עצמכם - "מה רציתי להגיד בעזרת סיפור זה?" מה המסר / הנקודה שחשוב לי להעביר באמצעות הסיפור. הסיפור הוא לפעמים התכלית עצמה ולפעמים הוא אמצעי. עלינו לזהות מתי תפקיד הסיפור הוא להיות המטרה ומתי התפקיד שלו הוא להעביר מסר.

    6. סיפור אישי מרגש לפעמים מספיק. גם אם זה לא נמסר באופן הכי מקצועי או מהוקצע. לפעמים כשמישהו מתגבר על כל המכשולים והאתגרים ומצליח-זה נותן תחושת קתרסיס לכל המשתתפים והם רואים את עצמם מעוצמים. רק לחשוב לאיזה גבהים היה אפשר להגיע עם הרצאה כזו כשרמת הפרזנטציה פוגשת את רמת התוכן.


    איך איזה טיפ אתם לוקחים להרצאה שלכם? 
    שתפו אותי ומרצים אחרים בדף הרשמי בפייסבוק

    מקווה שנהניתם. 
    טלי. 


     
BizMakeBiz פותח ע"י